שלום ,

"החורף וודאי קר מאד לאלה שאין להם זכרונות חמימים" (מתוך הסרט An Affair to Remember)

המגזין שלנו הוא בן שבעה חורפים, אנו גאים להשיק את גיליון נובמבר של מגזין לוטן לתרבות ולאמנות:

פנס הקסם של מוזיאון ישראל / מנהיגות ותרבות במועצת הפיס לתרבות ולאמנות / אספנות או נמות גרסת איה עזריאלנט / על עיזים ואמנות - האמן בנימין ויטל / גלריית "הרוח בהרים" מציגה את "אמני ההר" עם הרבה יין משובח / עבודת החודש של האמנית קולט ליינמן / שני פנים לפסל על פי מאיר טרוסמן /  ארגון מען מציג "לחם ושושנים" / ספרות היסטורית בבית ביאליק / צ'ארלי האבוד של אילנה גרוסי
ועוד המלצות חמות לחורף סוער.

ובסוף בסוף, למי ששאל את עצמו - מי אנחנו ?
קריאה מהנה,
לוטן תדמיות

פנס הקסם - תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
18 יצירות חדשות של אמנות עכשווית יוצגו בפעם הראשונה.
התערוכה היא פרי של תהליך דינמי ומתמשך של העשרת אוספי המוזיאון על ידי רכישת יצירות אמנות עכשווית של אמנים מהעולם כולו, חלקם ידועים וחלקם צעירים בראשית דרכם.
8 בנובמבר 2011 – אפריל 2012

Camnitzer Luis, Landscape as an Attitude, 1979

העבודות נוגעות באופנים שונים ברעיון ההיקסמות ובעולם מסתורי מרתק. בין שמתואר בהן נוף ובין שמתוארת תמונה ביתית כולן משרטטות עולם של תעתוע בין דמיון למציאות, עולם של אגדות, וחלומות בהקיץ. עולם של מסעות דמיוניים, צלליות מטושטשות בערפל, להבות מרצדות ומראות של יערות אפלים.
עולם מסתורי וגבולי זה מוצג באמצעות מיצבים, תצלומים, עבודות וידאו וקולנוע ואף עבודות שמחזירות אותנו אל האמצעי הראשון, פנס הקסם, שהעלה בדרך פלאית דימויים על המסך והביא עמו רוחות רפאים ערטילאיות. מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על העולם הזה חדל להיות מובן וברור וקווי המתאר של הדברים הם קוויו המתפשטים של הפלאי.

בין האמנים המציגים ניתן למצוא את האמן הארמני והרם אגסיאן אשר רואה באדריכלות בבואה לתהליכי תרבות והיסטוריה המתרחשים במולדתו. בתערוכה צילומים דיגיטליים הבוחנים מבנים ואתרים שהוקמו בעידן הסובייטי ועתה הם עומדים שוממים, בנייתם לא הושלמה והם כנטע זר בהקשר הסוציו-פוליטי החדש שלהם.

אדריאן פאצ'י יליד אלבניה הפועל במילאנו מציג סרט "באמצעות מראה". העבודה צולמה בנוף כפרי שליו באנגליה תוך שהוא מראה בבואה של ילדים משתקפת במראה ענקית שהוצבה בתוך הנוף. השלווה מופרת כשאחד הילדים מנפץ את המראה ואת הדימוי הנשקף בה.

מאיה זק מציגה דימויים מעובדים של פנים בית בברלין, עולם תרבותי שלם, רגע לפני שנעזב על ידי תושביו בשנת 1938. העבודה מבוססת על ראיון עם יאיר נועם בתיאורו את בית ילדותו והיצירה מתייחסת לשאלות כמו מגבלות הזכרון, דמיון האמן, וחוסר היכולת לשחזר את מה שאבד.

כן בתערוכה יצירות של האמן הצרפתי ז'וליאן אודבר, האמנית הגרמנייה הפועלת בפריז אולה פון ברנדנבורג, האמן הגרמני הפועל בניו-יורק לואיס קמניצר, האמנית האמריקאית הפועלת בברלין טסיטה דין, צמד האמנים הדנים טרין סונדרגרד וניקולאי הוואלט, האמן הבריטי אייזק ג'וליאן, האמריקאי ג'ונתן מונק, אנילה רוביקו ילידת אלבניה פועלת במילנו, האמן היפני הפועל בלונדון היראקי סאווה, האמן הבולגרי נדקו סולקוב והישראלים דנה לוי, יאן טיכי, עילית אזולאי, ויהודית סספורטס.

אוצרת התערוכה סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנות ואוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל.

אספנות או נמות
חדשנות בעולם אספנות האמנות - איה עזריאלנט, אשת העסקים הבינלאומית ומעצבת התכשיטים, מגלה פן נוסף שטרם הכרתם - קונספט חדשני של אוצרות אספנית במכירה ישירה לציבור.

עולם האמנות השמרני והסגור נפתח בשנים האחרונות וחלה התעוררות בשוק האמנות המקומי שהפך אספני אמנות לא מקצועיים לכוח קנייה גדול. בשוק אספנות האמנות הקלאסית קיימות מספר צורות מסחר ביניהן: מכירות פומביות, גלריות ודילרים. מדובר באספנים מקצועיים או חובבניים בעלי טעם ונטיות שונות הקונים ומוכרים בשיטות אלו, אך טרם נראה אספן אמנות המציג את אוספיו בחנות בקניון.

איה עזריאלנט על רקע אוספיה

בימים אלה מציגה איה עזריאלנט, מעצבת התכשיטים ואשת החברה הבינלאומית, צורת מסחר חדשה של אספנות אמנות יחד עם אסתטיקה ונראות שיכבשו את שוק האמנות הישראלי – מדובר באספנית שפותחת לעצמה מקום לאוספי האמנות שלה ומוכרת את האוסף ישירות לציבור, ללא מתווכחים וכמו כן מזמינה אספנים אחרים להציג לראווה את מרכולתם. שמו של האוסף: "תל אביב - ניו יורק".

עוד הרבה לפני שהפכה לתכשיטנית, איה עזריאלנט היתה והינה אספנית של אמנות בכל רמ"ח אבריה. כבר למעלה משלושים שנה, במהלך חייה בניו יורק, ובמסעות העסקים הרבים שלה בעולם, טרחה והמשיכה איה לטפח אמנים, לחבור אליהם ולרכוש מיצירותיהם. כנכדתו של בונה הכינורות הצייר והפסל אליהו רפפורט, כבתו של היוצר וממציא פטנטים, רפאל וכאחותו של הפסל דן רפפורט אין זה פלא שהאמנות זרמה בדמה מרגע היוולדה.

מאז קבעה איה את מושבה בארץ, "עשו עלייה" גם חפצי האמנות האהובים שלה. חלקם נתלו על הקירות אך מרביתם אוחסנו במרתפים. העובדה שאיש אינו יכול ליהנות מיופיים המרהיב הביאה אותה להחלטה כי הגיע הזמן שיצאו מחושך לאור, וכך יוכל גם קהל אוהבי האמנות בארץ ליהנות מהם ואף לרכושם.

עיקר האוסף "תל אביב – ניו יורק" מורכב מיצירות של אמנים שחיו או חיים על קו ניו יורק תל אביב כדוגמת בוקי שווארץ ז"ל, ג'ורג' שמש, בני אפרת, זיגי בן-חיים, בני לוי, אורי ליפשיץ ז"ל, מיכל רובנר, ניר הוד, מרים כבסה ואחרים.

את משכנם החדש ימצאו שכיות החמדה ב "מחסן של איה" שנפתח בימים אלה בקניון G צמרת בת"א בסמוך למגדלי ה-YOO, הממוקם בשכנות לחנות הדגל שנפתחה זה מכבר ובו מוצגת קולקציית התכשיטים של איה.

באווירה קסומה ונינוחה, על כורסאות קטיפה אדומה, ברוח של אהבה ויצירה, יוכל קהל המבקרים להתרשם מחפצי האמנות ואם יחפוץ אפילו לקנות, כאשר מעשר מהכנסות "המחסן" ייתרמו לקרן לעידוד אמנים. כמו כן במקום יוצגו גם יצירות של אספנים נוספים אוהבי אמנות כמוה.

איה עזריאלנט על הקונספט המיוחד: "כל חיי אני חיה ונושמת אמנות מבית ומזה 30 שנה אני מטפחת ורוכשת שלל יצירות של מיטב האמנים. עם פתיחת מחסן האמנות שלי אוכל לחלוק את אהבתי ואת אוצרותיי עם קהל המבקרים".

קניון G צמרת ת"א, מתחם מגדלי YOO, רח' ניסים אלוני 10
טלפון: 03-7447765
כתובת מייל

מועדי פתיחה:
א'- ה' בשעות 9:30-21:00
שישי – 9:30-15:00

על עיזים ואמנות – האמן בנימין ויטל
"אני לא עשיתי תלמים של אדמה במוזיאון. בשבילי אמנות היא לא קונספט, היא החיים עצמם. במהלך חיי עשיתי תלמים באדמה אמיתית - זאת האמנות שלי." אומר האמן בנימין ויטל, 52.

עיריית ראשון לציון קנתה מבנימין עדר עיזים והעמידה אותו מוזיאון החדש של העיר. עיזים, מלאכים, צבים ובני אדם, הם חלק מהדמויות המופיעות ביצירותיו של בנימין שהוצגו בין היתר בגלריה העירונית בירושלים, במוסררה ירושלים, ב"רטרט פרספקטיבה" בבית ינאי, בביאנלה בראשון לציון ובגלריית מיגדל בתל אביב.

"תמיד ציירתי," מספר בנימין. "הייתי מצייר בבית, בכיתה ובכל מקום." הציורים משכו את עינם של מורי ביה"ס וכבר בכתה ח' הוזמן בנימין להציג את תערוכתו הראשונה. כל הקומה העליונה של בית הספר פונתה, וציוריו של בנימין הוצגו בה. משם המשיך למלא את קירותיו של קן הצופים בירושלים בהעתקים של ציורי מיכאלאנג'לו. אולם בנימין לא הסתפק בציור בלבד.

"לא יכולתי רק לצייר," מספר בנימין, "הייתי צריך שהדברים יעמדו בתלת מימד. ולכן מצאתי את עצמי יוצא מהסטודיו ובונה תפאורות לחאן הירושלמי." במשך שלושת שנות עבודתו במקום יצר לא מעט תפאורות. אולם בנימין בחר להשאיר את בימת התיאטרון חשופה לחלוטין כשהתחתן במרכזה עם מי שתהיה אם ילדיו.

לכבוד החתונה קיבל הזוג הצעיר עז. העז הפכה לעדר עיזים איתו נדד הזוג ברחבי הארץ. "התחלתי ללמוד איך להוציא אוכל מהאדמה," מספר בנימין. "למדתי איך מגדלים אוכל אורגני, איך מתמודדים עם המלטות. הבנתי איך זבל של בהמות הופך לקומפוסט שמסייע בצימוח ירקות אורגניים. ההתבוננות והעשייה הזאת גרמה להכרה בחשיבותו של חינוך הטף, ובעקבות כך פתחנו גן ילדים."

הגן היה מוצלח. "כל היום עסקו הילדים ביצירה ובסיומו סרבו ללכת הביתה, מספר בנימין. "העניין היה לראות את הדברים מתחדשים וצומחים. לכן עסקתי גם בבניית בתים אקולוגיים ובהדרכת אמנות לנוער. זה לא היה 'קונספט' ששמים אותו במוזיאון, אלו היו החיים עצמם, זאת היתה האמנות שלי."

"בשלב מסוים," מספר בנימין, "לקחתי שני צעדים אחורה והבטתי על העבודה שלי. הבנתי שהעיסוקים שלי אמנם מרובים ומעניינים אך אינם משאירים לי זמן לעבוד על הקנבס. החלטתי לחזור לסטודיו."
בנימין מכר את עדר העיזים וקנה כרטיס טיסה. כשחזר נכנס לסטודיו והחל ליצור עיזים מבטון. "במהלך חיי עסקתי גם בבניה. עבדתי עם בטון וברזל ולמדתי שמוט ברזל הוא כמו משיכת מכחול. מהמוט אני יוצר קונסטרוקציה של אדם, עז, סוס - אני מתעסק עם הצורה."

מאז הספיק עדר עיזי הבטון של בנימין להופיע בביאנאלה בראשון לציון ומשם עבר למוזיאון החדש שבעיר. בנימין לא מפסיק לייצר אמנות בסטודיו שלו אך במקביל מאמין בחשיבותה הגדולה של עבודה אמנותית עם בני נוער. "העבודה האמנותית מעניקה לנוער אופטימיות ושמחת יצירה," אומר בנימין.
 
"חשוב לי מאוד להשתתף בתוכניות שנותנות תשומת לב לחינוך." ואכן, בנימין משלב אמנות וחינוך באינספור פרויקטים; ביניהם העדלאידע בחדרה. כמו כן הוא עוסק בהוראת אמנות ופיסול בגבעת חביבה ובמקומות אחרים. מאז שהחליט בנימין לחזור לסטודיו יצאו תחת ידיו אינספור יצירות - עיזים, צבים, מלאכים, ועוד. עבודות רבות משלו מוצבות בכיכרות ברחבי הארץ. מהספארי שברמת גן בו עומד פסלו – החסידה לו הכין את המודל ואותו בנה עם שני אומנים חברים; ועד לכיכר מגד שבפרדס חנה, אותה מפאר פסלו – הנתינה, המתאר עז המניקה שני גדיים.  

כיכר העירייה, ראשון לציון

כיכר הגפן, כרכור

אוויר הרים צלול כיין
מחפשים בילוי מיוחד ומחמם בסוף שבוע חורפי? אתם מוזמנים להגיע לגלריה "הרוח בהרים" המקורה והמחוממת, ששוכנת בקיבוץ צובה ולפגוש ביצירותיהם של אמנים המתגוררים ויוצרים בהרי ירושלים ומשתייכים למועדון "אמני ההר"- מועדון חדש שפתח בפעם הראשונה את שעריו לקהל הרחב ולשוחרי האמנות ומקיים תערוכת יצירות אמנות במסגרת פסטיבל היין של יואב – יהודה. התערוכה שנפתחה בהצלחה גדולה בסוף השבוע שעבר, נמצאת כעת בעיצומה, ולכם יש הזדמנות לנצל את סוף השבוע האחרון (24.11-26.11) וליהנות ממגוון יצירות אמנות אקלקטי, יין משובח, מופע מוזיקה, מספר סיפורים ומכירה פומבית.

מאות מבקרים הגיעו לפתיחת התערוכה המתקיימת מזה שבועיים בגלריה "הרוח בהרים" שבקיבוץ צובה. המבקרים התחממו מכוס תה חם או כוס יין משובח ונהנו מאמנות במיטבה. בין כתלי הגלריה המקורה והמחוממת נשמעו ביום שישי בצהריים צלילי גיטרה ענוגים מתוך המופע "קסם הגיטרה" של האומן שי סובול. האווירה במקום אינטימית מאד, האומנים נמצאים במקום ומקבלים את פני הקהל, מספרים על שיטות העבודה שלהם ומציעים למכירה חפצי אמנות יפיפיים ומיוחדים במחירים סבירים.

בסוף השבוע האחרון לתערוכה מצפה למבקרים הפנינג אמיתי של תרבות ויצירה.
ביום ה', 24.11.11 בשעה 21:00 - יופיע מספר הסיפורים, יעקב קלי, במופע "חפצים מספרים", מופע אינטראקטיבי מרתק ומרגש המחזיר את המשתתפים אחורה במכונת הזמן באמצעות חפצים מיוחדים מאוספיו של יעקב קלי- "המחסן של סבא".
ביום ו', 25.11.11 בשעה 14:00- תופיע הזמרת יעל בדיחי במופע " נשיקות מתוקות מיין"- מופע עליז ותוסס של שירים וסיפורים על אהבה, שמחה ויין בעברית, צרפתית, לאדינו ואנגלית.
במוצ"ש בשעה 21:00 ייחתם סוף השבוע בשיאו באירוע מיוחד לכבוד נעילת התערוכה - מכירה פומבית של מוצגי התערוכה "נכנס יין יצא סוד". 


                   צפו בקטע וידאו מערוץ 2, בו יעל בדיחי ואבי יהודה מתארחים בתוכנית "לחיות טוב".

המכירה הפומבית היא הזדמנות להעשיר ביצירות אמנות רעננות, חדשניות ומלאות תוכן והבעה את הבית, את המשרד ואת המרחב הציבורי בו אתם נוהגים לשהות. הפתגם הידוע "נכנס יין יצא סוד" היווה השראה אומנותית לאומנים השונים והוביל אותם למרחבי יצירה מגוונים להפליא.

דוגמאות למוצגים שיעמדו במכירה הפומבית:
גילית רונן-לוין, קרמיקאית, יצרה שלישית כדים - "כלים שתויים". הכדים מרקדים זה לעומת זה כשיכורים, כאשר גופם סדוק ומן הסדק נובעות טיפות סגלגלות של יין.

עבור שרון סהר, חרש עץ וברזל, הסוד הוא המילה הכתובה. לכן עיצב בעץ מיצב מרשים: שולחן כתיבה ימי ביניימי, בקבוק יין, כוס, ספר פתוח עם עט נובע מונח עליו, ומעל אלה- מדף אשר מגובבים עליו ספרים אין ספור... והיד נמשכת אל הספרים לדפדף, ורק כשהספר כבר בידך אתה מבחין בכך שהוא עשוי כולו עץ, והדפדוף הוא בדמיון בלבד.

השתייה, עבור יהודית יונגרייס -אבישר הקרמיקאית, היא הזדמנות לפתיחות, הסוד היוצא הופך את השניים לשותפים. שני בקבוקי יין, מחומר ממוחזר, נפתחים זה אל זו. החלל הריק של הבקבוקים הופך למרחב פתוח להכיל, והם רוכנים זה אל זו, ונדמה שעוד רגע, נוגעים והופכים לאחד.

הגלריה ממוקמת במבנה מיוחד במינו, ספון עץ, המכניס את הטבע פנימה וטומן בחובו את סוד האמנות של הרי יהודה. מתוך הגלריה מהדהדים קולות הפיסול, הציור, הפסיפס, הקרמיקה, העץ, האש והברזל בתיבול מופעי תיאטרון ומוזיקה המשתלבים כולם לצליל אחד, מגובש וייחודי. גלריית "הרוח בהרים" קוראת לכל חובבי האמנות באשר הם להתארח בתערוכת 'כשנכנס יין, יצא סוד'.

'אמני ההר' הוא מועדון אמנים שקם בחסותה של המועצה האזורית מטה יהודה המונה 23 אמנים מתחומים מגוונים, כאשר מתוכם 4 אמני במה. כל האמנים גרים ביישובים הנמצאים בדרך לירושלים בין שער הגיא לבית זית. המועדון פועל בתמיכת המועצה המאמינה כי אמנות היא עיסוק לגיטימי וככזה בחרה לקדם אותה מתוך הבנה של הערך המוסף שהיא נותנת לתרבות ולהוויה הישראלית.

יש ליצור קשר מראש לקבלת הזמנות. הכניסה לגלריה ולתערוכה הינה ללא תשלום.
לקבלת הזמנות למכירה הפומבית ללא תשלום, ולהזמנת כרטיסים למופעים צרו קשר בכתובת מייל זו
או במספר הטלפון: 02-5345535

לקטלוג התערוכה לחץ כאן
לאתר "אמני ההר" לחץ כאן

בכל עת בה הגלריה פתוחה מוזמן הקהל להתכבד בכיבוד קל ואיכותי במחירים נוחים, כמו גם יין מיקב צובה הסמוך.

שעות הפתיחה של הגלריה:
יום חמישי 18.00-22.00
יום ו' 10.00-16.00
יום שבת 10.00-23.00

עבודת החודש מאת האמנית קולט ליינמן
מתוך הסדרה "לחם":

"transfert" oil and printing ink on cardboard, 230x150cm

שני פנים לפסל
מה ההבדל בין פיסול אורבאני ופיסול אומנותי? וכיצד מקבל הצופה את האמנות האורבנית
ואת המקבילה לה, האמנות המוצגת במוזיאונים ותערוכות?
הפסל מאיר טרוסמן מציג את תשובותיו במאמר הנוכחי.

אמנות היא תקשורת בעלת שני טרמינלים, האחד שהינו היוצר - מוציא את התקשורת, והשני - צרכן האמנות, מקבל אותה ומעבד את המשמעויות הטמונות ביצירה.
רבים ומגוונים תחומי האמנות דרכם אנו יוצרים, חווים ונהנים. באמנות, האמן יוצר בעזרת כשרונו הייחודי יצירה אשר עם הגיעה אל הקהל הרחב זוכה לפרשנויות שונות, תגובות ועמדות.

במאמר הנוכחי אתמקד במהותו של הפיסול האמנותי המוצג במוזיאון אל מול הפיסול האורבני.
אמנות אורבנית היא אמנות אשר ממוקמת במרחב הציבורי ועל כן, לרוב, עליה לפנות אל המכנה המשותף, אל הנוף האורבני ואל הנוף האנושי. היא צריכה להיות מכוונת אל הקהל תוך התחשבות באופי ובמנטליות של האזור ותושביו, בניגוד לאמנות המוצגת במוזיאונים, שבה האמן יוצר לרוב מתוך עולמו הפנימי ללא התייחסות ליכולת של הקהל להכיל את יצירתו.

בנוסף, האמנות במוזיאון מצומצמת ביחס לחשיפה שלה, אך מבחינת הצופה – אין הפרעות ויזואליות או קוליות. הכל מסודר באופן בו הצופה חווה חוויה מקסימלית. ניתן לשבת מול התמונה או הפסל, להתבונן בו ולנסות להבין את משמעות המיצג. השלט המוצג בסמוך מוסיף להבנתו של הצופה את פריט האמנות וכך ישנם תנאים אופטימיים לתקשורת.

אדם אשר הולך למוזיאון במטרה לראות אמנות מפנה את זמנו ומכין עצמו לקראת החוויה, הוא משוטט במרחב מוגדר שנבנה במטרה להביא את המייצגים שבו למידה נכונה של מרחב, תאורה ואפשרויות של התבוננות.
המייצגים במוזיאון הינם לראייה בלבד וחל איסור לגעת בעוד שבעיר הפסל הופך להיות חלק בלתי נפרד מהמרחב האורבני. אין איסור לגעת, לשבת ואפילו לטפס עליו.

ברחוב, פיסול סביבתי עשוי להיבלע ברעש הצורני והצבעוני של העיר ובמידה והוא אינו ממוקם במיקום מוצלח התוצאה היא שישנו עומס נוסף לא נעים, לעיתים מטריד והתנאים לתקשורת כמעט ואינם קיימים.
תשומת הלב שמעניק הצופה אל הפסל היא במקביל לכך שתשומת ליבו מופנית לכיוונים שונים ולאו דווקא לאמנות, לכן, נדרש שהפסל יהיה בעל נוכחות ואמירה שיכבוש את תשומת הלב של הצופה ויגרום לו לתקשר כאן ועכשיו ללא הכנות מקדימות.

פיסול אורבני חייב להיות מחומרים עמידים מבחינת האקלים בעוד שפסל המוצג במקום פנימי ושמור יכול להיות עשוי מחומרים שונים לגמרי שאינם בהכרח מתכתבים עם האקלים הסביבתי.
היצירה יכולה לייצג דבר מוגדר או לחילופין להיות מופשטת, כאשר שתי צורות אמנות אלו מכוונות בסופו של דבר להגיע אל לב הצופה, להעביר אותו חוויה כלשהי אשר כוללת בחובה מסרים, אג'נדות ולעיתים קרובות אסטתיקה.

בעיניי, הפיסול הסביבתי הינו אפשרות לחוויה אסתטית מידית שמתקשרת עם ציבור שלם. חשוב לי שהקהל יקבל חוויה טובה כשהוא בא במגע עם הפסלים שלי, חשוב לי שאנשים שיראו את העבודות שלי ירגישו שמחה, יעלו חיוך, יוכלו לגעת ולחוש את החומר ואת הצורה, בידיעה שהפסל נמצא שם לרשותם.
____________________________________________________
הכותב, מאיר טרוסמן, הינו פסל אורבני אשר יוצר עבור סטודיו 16 אלמנטים פיסוליים למרחב הציבורי.
הסטודיו מייצר פסלים one piece אשר מיועדים הן לשימוש והן ליופי ועשויים מבטון או מפיברגלס, צבועים בצבעים פוליאוריטניים העמידים לפגעי מזג האוויר וניחנים רמת גימור גבוהה אשר מפיקה מוצר איכותי ועמיד.
פסלים רבים של טרוסמן מוצבים בערים רבות ברחבי הארץ, ביניהן: חולון – 2 גני סיפור, אשדוד – פיסול סביבתי בכיכר בתחילת הטיילת, גבעת שמואל – פיסול סביבתי בפארק רמון ואלמנטים בשד. העצמאות, הרצליה – פיסול בכיכר המייסדים, הוד השרון – אלמנטים מבטון במעגלי תנועה וצמתים מרכזיים, פיסול בגן אנה פרנק ועוד.

קוטג'. יואל גילינסקי.

לחם ושושנים 6
תערוכת מכירה של יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה'

שנת 2011 תיזכר כשנת הצדק החברתי. לקחנו חלק פעיל בתנועה הספונטאנית שזכתה לתמיכת רוב מוחלט מהציבור בישראל. תערוכת 'לחם ושושנים', המתקיימת מזה כמה שנים משתלבת בחתירה היומיומית שלנו למען שוויון וצדק חברתי ליהודים וערבים בישראל.

מי אנחנו?
ארגון העובדים 'מען' פעיל מאוד בהתארגנויות עובדים. הארגון גם מוּכּר כגורם ראשי הפועל בשטח כדי לקדם תעסוקה הוגנת של נשים ערביות. פרויקט 'נשים ועבודה' פועל כבר מספר שנים בקרב החברה הערבית בישראל, ומתמודד עם המציאות החברתית והכלכלית הקשה שבה היא נתונה. 80% מהנשים הערביות מובטלות, ומחצית מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני.

"אם נשים ערביות היו עובדות, ישראל הייתה יכולה להיות בין 15 המדינות העשירות בעולם" - אלו הם דברים שאמר השנה פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית של ישראל (ראו את הכתבה המלאה מדה מרקר)

במרכז הפרויקט של מען עומד הקמפיין האינטנסיבי להשמה של נשים ערביות במקומות עבודה מאורגנים (ראו כתבה בנושא בעיתון הארץ) 
היעדרן של נשים אלו משוק העבודה הוא אחד מהגורמים העיקריים לעוני בחברה הערבית. זו אינה גזרה משמיים. שינוי שורשי במדיניות העסקת עובדים בחקלאות, הקפאת יבוא עובדים זרים, ושילובן של נשים ערביות בענף, יכול היה לפתוח אלפי מקומות עבודה. הממשלה מדברת על הבעיה אך מסרבת להיות שותפה לפתרון.
בנוסף מפעיל מען קורסים להדרכה מקצועית, העצמה ולביטוי אישי. הפעילות מתנהלת במסגרת מרכזי מען בישראל.

מה מטרת התערוכה? למה מיועד הכסף שנאסף?
כל ההכנסות מהתערוכה יוקדשו, גם השנה, לקידום פעילות חברתית ותרבותית במסגרת פרויקט 'נשים ועבודה', ביוזמת ארגון העובדים מען, וסינדיאנת הגליל לסחר הוגן.

מה עשינו השנה?
דאגנו להשמתן של 500 נשים בענף החקלאות ואפשרנו להן להשתתף בקבוצות העצמה.
קיימנו כנסים, הפגנות, ואירועים ציבוריים בנושא נשים ועבודה.
ארגנו את העובדים הפלסטינים של מחצבת סלעית - שביתה ראשונה של עובדים פלסטינים בשטחים אצל מעסיק ישראלי.
ארגנו את מורי שני בתי הספר לאמנות – מוסררה ותיאטרון חזותי בוועדי עובדים. השגנו במוסררה הסכם קיבוצי, ובתיאטרון החזותי מתגבש בימים אלה הסכם קיבוצי במו"מ עם ההנהלה.
טיפחנו את הפרויקטים הקיימים – מרכז לקליעת סלים בכפר מנדא, כרם הזיתים היהודי-ערבי הראשון בישראל באדמות רוחה, הרחבנו את פעילות ארגון הנוער היהודי ערבי של מען, ועוד.

יחד נשלב ידיים כדי לעצור את ההתנתקות מהחברה הערבית ואת הקיטוב המעמדי ההולך ומחריף.

בין האמנים שמשתתפים בתערוכה:
מיכל נאמן, ציבי גבע, יאיר גרבוז, ארם גרשוני, אסד עזי, סיגלית לנדאו ועוד.

10 בדצמבר 2011, שבת, בית הספר לאמנות מנשר, תל אביב

לבירור פרטים נוספים לחץ כאן. 

קישורים לעיון:
ארגון העובדים מען
לחם ושושנים

בברכה, צוות התערוכה 'לחם ושושנים' 6,
ניר נאדר, תמי ברקאי, דני בן שמחון ושרון ליאור.

גרפיקה: סטודיו טאץ'

ספרות היסטורית בבית ביאליק
מדוע חשוב לקרוא את כתבי ההיסטוריונים העתיקים?

בימים אלו ראו אור בהוצאת כרמל שלושה ספרים שמתייחסים לספרות ההיסטורית הקלאסית:

• ז'אן ז'ואנוויל | חיי לואי הקדוש (בתרגום כלת פרס ישראל להיסטוריה, שולמית שחר)
• קורנליוס טאקיטוס | דברי הימים, ספרי השנים (בתרגום שרה דבורצקי)
• יוליוס קיסר | מלחמת גאליה (בתרגום משה ליפשיץ)

לאור הפרסומים הללו, ובעקבות הצלחתו הסוחפת של האירוע הקודם שהתקיים בבית ביאליק בנושא ספרות והיסטוריה (חורף 2010) החלטנו לשוב ולקיים בבית ביאליק ערב בנושא ספרות היסטורית, בהשתתפות מיטב ההיסטוריונים הישראליים – פרופ' אביעד קליינברג, פרופ' ישראל שצמן וד"ר אלכסנדר יעקובסון.

את הערב ינחה השחקן ואיש הרדיו אלכס אנסקי (שגם יקרא קטעים מתוך הספרים).

במרכז הדיון ינסו המשתתפים לענות על השאלה מדוע חשוב לקרוא את כתבי ההיסטוריונים העתיקים, מה ההבדל בין ספרות בדיונית להיסטוריה המבקשת להציג את האמת, מהם הכללית הרטוריים למשוך את הקורא לתוך הסיפור והאם הטקסטים הללו עדיין רלוונטיים לימינו.

הערב יתקיים בבית ביאליק, רח' ביאליק 22 תל-אביב
ביום חמישי, כ"ז במרחשון תשע"ב, 24 בנובמבר 2011
טל' לבירורים: 03-5254530
19:30 פתיחת קופות / 20:30 תחילת הערב

____________________________________________________
בית ביאליק - ביתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק - ששופץ ע"י עיריית תל-אביב - יפו, הינו חלק ממתחם ביאליק - מתחם תרבות עברית וישראלית, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית.
בית ביאליק שתוכנן ע"י האדריכל יוסף מינור משמש היום מוזיאון, ארכיון ומרכז לתרבות עברית. הבית שופץ תוך שיקום ושיחזור חזותו ורוחו המקורית כפי שהיה בימי חייו של ביאליק.

בתוך כך, נחשפו ושוחזרו הצבעים והעיטורים המקוריים של קירות הבית, שוקמו פרטי הריהוט והחפצים האותנטיים, הוכפל שטח הארכיון לכתבי ידו, יוחד חדר תצוגה ופעילות לילדים ונבנתה תצוגת קבע חדשה המאירה את דיוקנו של המשורר בכל עושר מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. הבית מציע למבקריו פעילות מוזאלית ליחידים ולקבוצות ילדים ומבוגרים.

קראו לו צ׳רלי
סיפור קצר מאת הסופרת אילנה גרוסי, מחברת הספר "בוסתן אבי" (הוצאת מסדה)

לצ׳רלי היה המון שיער, חלק חלק, בצבע דבש, עם שביל בצד. לא קצוץ ובלי ג׳ל. שיער חלק וטיפה ארוך. בשמש יכולתי לראות את עשרות הגוונים. גוונים של דבש וזהב, הכל בכרבולת הפשוטה הזאת של צ'ארלי, וראיתי שהוא אפילו לא יודע.

צ'ארלי לבש בגדי קורדרוי ירוקים וחומים, וחולצות משובצות מבדים הכי משובחים, ותמיד בצבעי השלכת.

כשצ'ארלי הסתכל עלי עם עיני הדבש המלטפות שלו, הייתי בטוחה שאני אחת ויחידה לו. הכל היה ברור מאוד.

גרתי בעיירה קטנה בדרום אנגליה, בית בודד ברחוב פרטי (יש רחובות פרטיים כאלה באנגליה).
החדרים האחוריים פנו לכוון שדות ששייכים לחוואי שגר לא רחוק, שדות מדושאים באופן דשן במיוחד, בגין הגשמים.
גבעה, מעט עצים, כמה כבשים ושקט.

צ'ארלי בא כמעט כל יום בשעות הבוקר, דרך השדות , ונכנס עם פרחי בר שהוא קטף לי.
צ'ארלי לא נתן לי את הפרחים ביד, הוא תמיד שם אותם בצנצנת או עציץ שהוא מצא מתחת לכיור במטבח, ובלי להגיד מילה צ'ארלי הכין תה צמחים, אחד לו ואחד לי. בלי סוכר (כי שנינו ידענו שתה צמחים זה טוב, וסוכר לא).

צ'ארלי נזהר לא לנגוע לי אפילו ביד כשהוא בא לחדר השינה שלי. כשאני עדיין במיטה, הוא התיישב תמיד על הכסא מרחק מטר ממני, והסתכל עלי.
הייתי כבר למעלה משלושים, וגם צ'ארלי בן שלושים וחמש, והבת שלי מהנישואים שלא הצליחו הייתה כבר בבית הספר.

לפי כל חוקי העולם ומלואו הייתי צריכה כבר לדעת הרבה יותר ממה שהסכמתי לדעת, או הסכמתי ללמוד, או להסיק, או לנחש, ובכלל, ככל שהייתי יותר חכמה, והבנתי עולם ומלואו, הבנתי את האמת הפשוטה והברורה , שצ'ארלי אהב אותי; בלי סייגים ובלי חשבון. אהב אותי והבין אותי עד הסוף, והייתי מאושרת מכל אדם, כי הרגשתי אהבה, שהיא רק שלי ושל צ'ארלי.

וצ'ארלי אף פעם לא דיבר שטויות. הוא אף פעם לא דיבר בקול רם. הוא אף פעם לא דיבר יותר מדי, או לא ברור. והוא אף פעם לא דיבר על שום דבר שלא הבנתי או לא הסכמתי עד הסוף, בהבנה חופשית ועצמאית.
צ'ארלי אהב אותי, כפי שאני אהבתי אותו.

יום אחד, ממש אוטוטו, הוא יתגבר על המבוכה ואולי יפטר מחרדה של עלבון הסירוב הבכלל לא אפשרית. ויום אחד, מאוד אוטוטו, צ'ארלי ישים את הפרחים על הכרית על יד השיער השחור שלי, ויגע לי בתלתלים ובלחיים, ואולי הוא יגע לי בשפתיים עם האצבעות שלו, האצבעות הרזות והארוכות והנקיות להפליא.

חיכיתי. ואף פעם לא עלה בדעתי אפילו לרגע, להגיד לו שאני מחכה. חשבתי שמילים הן לפעמים כמעט כמו חטא, או כמו חילול.

וצ'ארלי בא, לא כל בוקר, אבל כמעט. תמיד עם פרח, או עלה דפנה, או רימון.
תמיד נקי להפליא, תמיד מביט בי בליטוף אין סופי, ותמיד הלך אחרי שעה, אחרי ששתינו ביחד תה צמחים בלי סוכר, וחייכנו, ודברנו אחד לתוך השני באושר אין סופי. ואהבנו אחד את השני. כל כך אהבנו. ותמיד הוא ישב על הכסא במרחק הקבוע.

בוקר אחד צ'ארלי הגיע מאוד נסער .
אף פעם לא ראיתי את צ'ארלי כל כך נסער. הוא לא בא ברגל דרך השדות, אלא עם האוטו שלו.

צ'ארלי ניסה להסביר לי שהוא צריך לנסוע לארץ מולדתו, אירלנד, באופן דחוף. לא הבנתי בדיוק מה קרה, אבל הבנתי שמשהו קרה והוא צריך לנסוע.

צ'ארלי הבטיח לי שהוא יצלצל. הוא גם הבטיח שהוא יחזור. הוא אמר שהוא לא יכול להבטיח לי מתי, אבל הוא יחזור. הוא יחזור אלי.
לא דאגתי מאוד. כי ידעתי שצ'ארלי אוהב אותי. הוא יצלצל והוא יחזור.

אבל צארלי לא צלצל.
בימים הראשונים לא יכולתי לעזוב את הבית כי פחדתי שהוא יצלצל ואני לא אהיה בבית.

הייתי בהולה, ופצועה, ולא הבנתי. לא יכולתי בשום אופן להבין איך זה שהוא לא מצלצל.
הצלחתי לא למות, כי לא היתה לי ברירה. איך שהוא, אנשים מצליחים לשרוד את הכאב הבלתי נסבל הזה.

ערב אחד אחרי חודשיים, צ'ארלי צלצל.
כששאלתי אותו בבהלה, ובהתלהבות, ובהקלה, מה קרה, למה הוא לא צלצל או כתב, הוא אמר: ״אבל הנה אני מצלצל.״
לא הבנתי. בשום אופן לא הבנתי מה הוא אומר. הרגשתי צרובה וחרוכה ולא שאלתי יותר.
הבנתי שצ'ארלי מצלצל כי הוא צריך משהו. צ'ארלי היה צריך משהו.
הפסיכולוגים מדברים בעיקר על זה שהאדם צריך ללמוד ״לבטא את עצמו" ו״להגיד הכל״ כדי לא להישאר עם ״המטען הרגשי", וכדי ״לשמור על עצמך״ ועל ״הצדק״ ועל ״השפיות״, ״וההבנה״, "והאכזבה״, ו"הבטחון העצמי״, ומה לא.
אבל אני החלטתי בו ברגע לשכוח שצ'ארלי היה צריך משהו. הצלחתי לא לחלל את הקודש שלי.
לא יודעת איך.

כשסיפרתי למיקה חברתי את סיפור האימה של מה שקרה לי עם צ'ארלי ("אימה" כיוון שטעויות מהסוג הזה הן ממש מזעזעות, לא?), ואמרתי לה שאני לא ממש זוכרת מה צ'ארלי רצה, היא לא האמינה לי.
היא שאלה שוב ושוב, אבל מה הוא רצה? מה הוא רצה? למה הוא צלצל? מה הוא אידיוט לגמרי?

אני רק זוכרת שאפילו לא יכולתי לבכות מרוב צער.
כי בדיוק כאן הוא המקום שהאהבה נגמרת. תהום נפערת, תהום מלאה בעלבון וקנאה, ושנאה, וכל המכתמים המכתימים את האהבה המופלאה שאהבתי את צ'ארלי.

אביגייל רוז – הופעת בכורה לקראת אלבום שלישי 
רק בת 26, אביגייל רוז לא רק מושמעת בגלגלצ ללא הפסק ומופיע על כל במה תל אביבית אפשרית, היא גם מוציאה אלבום שלישי, כשמאחוריה הלהיטים המצליחים "חצי נחמה", "ואולי", "עוד מחכה לאחד" ו"מלחמה יומיומית".

רוז, זמרת יוצרת ייחודית בנוף הז'אנר, נוגעת ללב עם קולה העדין והעוצמתי, לצד לחנים של רוק רך מתוק שמהדהדים הרבה אחרי שהסתיימו ניגונם.
הטקסטים בשיריה, מופשטים ונרטיביים, מורכבים ופשוטים באותה הנשימה, מספרים לרוב על אהובים שאינם, כמיהות וערגונות מעולמה הפנימי ומחשבות מחיי היומיום של כולנו.

ללא מאמצים פרובוקטיביים מיותרים להרשים את קהל מאזיניה, בצניעות, נאמנות וחריצות היא פורצת לתעשיית המוזיקה המקומית. אנו לא דואגים למקומה בעתיד המוזיקה הישראלית.

ביום חמישי ה-8 לדצמבר בשעה 23:00 תתקיים הופעה אינטימית בלבונטין 7 עם שירים מהאלבום החדש ערב יצאתו. 

אביגייל רוז– שירה ופסנתר
שי רוט – סינתי ומחשב
נועה וקס – כלי הקשה

אם לא נעצתם ביומן, מומלץ לנעוץ בכפתור ה- PLAY ביוטיוב.
הנה וידאו שעלה החודש – אביגייל רוז באולפן עם "חצי נחמה" באולפן של רועי טל.

בית ביאליק מארח את אגודת המאיירים בישראל בתערוכה "מאיירים ספיח"
בעקבות סיפורו של ח"נ ביאליק

"ספיח" מתאר את ילדותו של חיים נחמן ביאליק – אין זו אוטוביוגרפיה במובן המדויק של המילה, אך מכלול הסיפור בנוי על יסודות אוטוביוגרפיים במיוחד במישור החוויתי."שמוליק", גיבור הסיפור, הוא ילד רגיש וחולמני המכונס בעולמו הפנימי והדמיוני, בעוד שהמציאות שבסביבתו הקרובה קשה ואטומה עד כדי עוינות.

איור מאת דפנה רוזין

חברי אגודת המאיירים בישראל, בניהולה של נגה שימל, המשתתפים בתערוכה זו מתייחסים בעבודותיהם לחוויותיו של "שמוליק" בהשראת התיאורים הנפלאים של ביאליק. כל אחד ואחת מהאמנים המשתתפים נותנים ביטוי לראיית עולמם המיוחדת, סגנונם האישי והטכניקות השונות בהן הם עובדים.

האמנים המשתתפים:
אורה שוץ, איילת פדידה, אינה קצב, אמיר גניסלב, דיאנה שמעון, דפנה רוזין, יולן מצגר, יעל פושקין, יעל רדושקביץ, כנרת גרובר, בן לוי, לודמילה גלובצ'יק, מוטי קידר, נגה שימל, נורית וולק, נורית יובל, ניר קסוטו, סבינה סעד, עדי יוחליס, רווית מדר איינהורן, שרה גוטמן.

התערוכה תוצג באולם בית מניה ביאליק, רחוב ביאליק 22 ת"א
במקביל לשעות הפתיחה של בית ביאליק
ימים ב' עד ה' שעות 17.00-11.00
ימים ו' – שבת שעות 14.00-10.00

השמות הגדולים באמנות עושים דרכם לארץ
ג'ורג' פונסה, חואן מירו, רוברט דוואנו, ארמן, ז'אן דופובה וויקטור ואסרלי הם רק חלק קטן מהאמנים הגדולים בעולם שעבודותיהם מוצגים בתערוכה ייחודית במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.

התערוכה כוללת את אוסף יצירות האמנות של חברת רנו אשר מכיל למעלה מ-300 יצירות, ביניהן ציורים, פסלים, רישומים ומייצבים אדריכליים מכ-30 אמנים חשובים מצרפת ומכל העולם, האוסף נבנה במשך פחות מ-20 שנה, משנת 1967 עד שנת 1985.
אוצרת: אן הינדרי

נעילה:27.12

לאתר המוזיאון לחץ כאן. 

"החופש ליצור" בגלריה ליטבק
דמיינו לעצמכם עולם קומוניסטי, שבו כל חופש ביטוי אמנותי נבחן ומצונזר, שבו מותר לציירים ולפסלים ליצור רק על מנת לקדם את המשטר. בעולם כזה מספר מצומצם של אמנים מוצא דרך להביע רגשות ועמדות למרות מסך הברזל, ואלו הם אמני הזכוכית.

הרבה יותר מואזה. עבודה של ואצלב מכץ'

בתערוכה מוצגות כ- 60 יצירות אמנות של 15 אמנים צ'כים מובילים המייצגים 4 דורות - סוסים ומתאגרפים בחדר מראות שחור שהופכות את הצופה לחלק מהיצירה המסתורית; ציפורים ויצורי ים אגדיים משלבים טכניקות וצבעים מרהיבים; חלומות, תקוות ופחדים נעולים בין שכבות של זכוכית; חלל פנימי המתקשר עם החלל החיצוני בגשרים ופסלי זכוכית ענקיים; סצנות מציאות ודמיון מצוירות על זכוכית ומשחקות עם נקודת המבט של הצופה.

כל אלו יוצרים תערוכה דינמית, עשירה, הרמונית ומגוונת שאסור להחמיץ.

תאריך סגירה: 31.12.11

להמשך קריאה ופרטים נוספים לחץ כאן.

מי אנחנו?

מגזיני לוטן נוסדו ע"י צוות לוטן תדמיות, חברה ליחסי ציבור הממוקמת בתל אביב.
מגזין לוטן לעסקים ולייף סטייל נוצר לפני שלוש שנים וארבעה חודשים. את מגזין לוטן לתרבות ולאמנות הוצאנו לאור עוד קודם, לפני כמעט שבע שנים, בתקופה שבה מגזינים אינטרנטיים בישראל עוד לא היו נפוצים.

ההגדרה של יחסי ציבור היא "הבאת מעשים טובים לידיעת הרבים". לפיכך, המגזינים שלנו עוסקים בתוכן. אנו עושים מאמצים גדולים כדי לשכלל ולשפר את התכנים של המגזינים שלנו כאשר האינטרס היחיד שלנו הוא להביא אליכם תכנים מצויניים, מעשים טובים ועוד מיני חדשות שלא תמיד העיתונות, הצינית לעיתים, אוהבת לשתף.
בניגוד למגזיני חברה רבים אחרים, אנו עוסקים במגוון רחב של תכנים.
אנו מקווים ומאמינים שהמספר העצום של המנויים שלנו הולך וגדל מפני שאנו מתמידים בכתיבה, תחקיר, סיקור ודיווח על תוכן איכותי, אמין וערכי.

המגזין התחיל כדיווח קטן על פעילות לקוחות החברה, וגדל להיות יחידת תוכן עצמאית, כאשר לקוחות החברה מקבלים את מקום הכבוד, לצד תכנים נוספים.

מגזין לוטן לעסקים ולייף סטייל מביא ידיעות בתחום העסקים, כלכלה, אדריכלות ועיצוב, משפטים, בריאות, פנאי, חינוך, אחריות חברתית, אופנה, בישול ועוד.

מגזין לוטן לתרבות ולאומנות מסקר את צמרת אירועי התרבות והאמנות בארץ, בשאיפה להביא לידיעת הציבור את מיטב האירועים החמים של התרבות הישראלית העשירה.

להרשמה חינם לחץ כאן.

צפה בוידאו שבו יעל לוטן, מנכ"לית לוטן תדמיות מגלה את סודות המקצוע ב-100 שניות.

כתבו לנו -  magazine@lotan.org.il
אהבתם? תעשו לנו לייק בפייסבוק
לוטן תדמיות בע"מ | רח' אחד העם 35, תל אביב 65202 | טל' 03-5667474 פקס' 03-5667030
www.Lotan.org.il | www.PuRecomm.org.il